זה הזמן להיכנס ללב שלנו ולחזור הביתה

ציור של לב עם טלאים וצלקות
תמונה על ידי Victoria_rt 

"המסע הארוך ביותר שאדם צריך לעשות הוא שמונה עשר סנטימטרים מראשו לליבו" - זקן אינדיאני

"אחים ואחיות שלי: אנחנו מתים ואנחנו הורגים את כדור הארץ. אנחנו צריכים לרכז אותנו מחדש בליבנו. כדי לרפא את הלב שלנו - להתחבר מחדש למהות העמוקה ביותר שלנו - זה ההכרח..." -- Natureza גבריאל קראם, נהלים משקמים

כולנו בטראומה וחיים בחברה בטראומה. איך יכול להיות שלא נהיה? בין האלימות שמתרחשת סביבנו, אנו נכנעים גם ל"בידור" שממשיך את התהליך הטראומטי. לכל כך הרבה סרטים לצפייה בנטפליקס יש את המילים אימה or אלימות מטרידה בתיאור. הסרטים האלה הם תרחישים מעוררי סיוט וטראומה. האם אין לנו מספיק טראומה בעולמנו עם ירי בבתי ספר ובקניונים, טרור על שלל צורותיו, סמכותיות ברחבי הגלובוס, מבלי להוסיף עוד טראומה בצורה של "בידור".

לא פלא שכל כך הרבה מאיתנו נוטלים תרופות נוגדות דיכאון או חומרים אחרים שמשנים את הנפש כמו אלכוהול, סמי פנאי, משחקי וידאו, מציאות מדומה וכו'. הנטל של העולם, כפי שיצרנו אותו, הוא טראומטי, מדכא, מפחיד. עם זאת, כדי שנוכל לשנות את זה, עלינו קודם כל להכיר בכך שהזוועות הללו קיימות. ברגע שאנחנו מרגישים, בליבנו, את הכאב והאכזריות המשתוללת בעולמנו, ברגע שאנחנו מרגישים את הצער ונותנים לדמעות לזלוג, אז נוכל לעשות צעדים לקראת ריפוי, הן עצמנו והן העולם.

אנחנו לא נפרדים מאף אחת מהאנרגיות הטראומטיות האלה בעולם. כל אלימות, כעס, שנאה שאנו רואים "בחוץ" נמצאים איכשהו גם בתוך ההוויה שלנו. עלינו להתחיל ביצירת קשר עם החושך באגו-מוח שלנו ואז להתחבר לפוטנציאל האהבה השוכן בליבנו. במקום להתפרע ולהשתולל על העולם "בחוץ", אנחנו צריכים לשים את עצמנו בנעליו של האחר. עלינו להיות מוכנים להרגיש את הכאב שלהם, הזעם שלהם, העצב שלהם, ולמצוא בנו את המקום שיכול לחוש חמלה על חייהם ועל החוויות שלהם, וגם להרגיש אהבה לילד שבתוכם ולמבוגר שהוא שוכן בו כעת.

לגהינום ובחזרה

אנחנו חיים בגיהנום של לבד, אחרות ופרידה. אולי שמעתם את הסיפור של מישהו שהראו גיהנום, ומה שהוא רואה זה קבוצה של אנשים יושבים סביב סיר ענק של אוכל. הוא לא מבין. איך זה יכול להיות גיהנום? לכל אחד יש אוכל לאכול ולוויה.

ואז הוא רואה שהכלי היחיד שיש להם הוא כף ארוכה, כזו כל כך ארוכה שאי אפשר להאכיל בה. הפתרון היחיד הוא להאכיל את האדם מעבר לסיר האוכל. עם זאת, האנשים האלה כל כך מרוכזים בצרכים שלהם, בעצמם, שהם לא רואים שהפתרון לבעיה שלהם הוא להאכיל את האדם מולם. ככה כולם יזכו לאכול, כולם יזכו לחיות.

זה מה זה הגיהנום. חושבים רק על עצמנו, על הצרכים שלנו, על הרצונות שלנו, ולא מתחשבים בצרכים של האנשים האחרים סביבנו ומולנו בכל רחבי העולם. ובסיפור, האנשים בגן עדן כולם מאכילים זה את זה בכפות הארוכות שלהם. (ראה ויקיפדיה לסיפור הכפית הארוכה.)

מה עלינו ללמוד

אנחנו לא נפרדים מכולם. אנחנו לא כאן רק כדי לספק את הצרכים והרצונות שלנו. אנחנו לא כאן כדי להתחרות מול אחרים. אנחנו כאן כדי לבנות עולם ביחד, לשתף פעולה, לחיות מאהבה, לחלוק, לחוש חמלה, לחיות כאחד.

עם זאת, אנו חיים בתרבות סכיזופרנית, חילקנו את עצמנו לשניים: הפרסונה ה"עסקית" או העבודה שלנו, והפרסונה האישית או ה"ביתית" שלנו. אנחנו שני יצורים נפרדים החולקים את הגוף האחד. בעבודה, אנחנו ה"כריש" -- תחרותיים, מנסים להתעלות על אחרים, "לנצח", להגיע לפסגה. ובבית, אנחנו מורידים את הפרסונה התחרותית ומנסים להיות הורה אוהב, אח אוהב, אדם אוהב. 


 קבל את הדוא"ל האחרון

מגזין שבועי השראה יומית

עם זאת, איננו יכולים להיות שני דברים נפרדים. הפרסונה הדומיננטית מדממת לתוך האחר, וכך אנחנו מגיעים הביתה ו"בועטים בכלב" או צועקים על בן או בת הזוג שלנו, או פשוט סוגרים את עצמנו ושוקעים בצפייה בדרמה של חייהם של אנשים אחרים, פיקטיבית או לא.

כך נוצר פיצול – אדם סכיזופרני שמתעלם מהפרידה בתוכו ומההרס המתרחש בעולם הסובב אותו. אנחנו מתעלמים מזה כי עמוק בפנים אנחנו יודעים שאנחנו אחראים (בעלי יכולת תגובה). אנחנו מסוגלים לעשות משהו, אבל בגלל שאנחנו בטראומה ומורדמים, אנחנו לא עושים כלום. אנחנו מבדרים את עצמנו עם סרטים על סוף העולם, על רציחות, על פשעים, על אלימות... או שאנחנו בוחרים בדרך אחרת ומסיחים את דעתנו בקומדיה ורומנטיקה.

כל זה לא מרפא את הפיצול הפנימי שאנו חווים. כדי שיתרחשו כל שינוי, עלינו לרפא את הפיצול הפנימי, את הנתק בין ראשנו ללב שלנו.

טווית עולם חדש

"הדרך בה אנו חיים הורגת אותנו והיא הורגת את כדור הארץ. הישרדותם של כל מה שיקר לנו מונחת על כף המאזניים". -- Natureza גבריאל קראם, נהלים משקמים

סיפור שסיפרו אינדיאנים על שני זאבים שנלחמים בתוך כל אחד מאיתנו. כשמספרים לילד את הסיפור הזה, הוא שואל "סבא, איזה זאב מנצח?" סבא עונה, "בכל אחד אתה מאכיל". אז איזה זאב אנחנו מאכילים?

אני חושב שזה ברור כשאנחנו מסתכלים על העולם "שם בחוץ" שאנחנו מאכילים את הזאב שמייצג חמדנות, שנאה, כעס, פחד וכו'. אבל הסכסוך לא קיים רק "בחוץ". זה קיים בתוך העצמי שלנו, והדרך ליצור עולם חדש עבור עצמנו ועבור אחרים היא לוודא שאנו מאכילים את הזאב המייצג אהבה, הרמוניה ושיתוף פעולה.

זו לא תמיד בחירה קלה, או אפילו ברורה. לפעמים אנחנו עשויים לחשוב שאנחנו מאכילים צדק וחופש, אבל אנחנו בעצם מציתים את האש של כעס, זעם, שנאה ופחד. זו הסיבה שכל כך חשוב לעצור ולהרהר בבחירות שלנו, במחשבות, במילים ובמעשים שלנו. איזה זאב הם מאכילים?

ככל שההוויה הפנימית שלנו תהיה חזקה יותר בדרך האהבה, כך העולם שמקיף אותנו יעשה את אותו הדבר. אנו חיים בעולם הולוגרפי - כמו בפנים, כך גם בחוץ.

מתעורר...

"העתיד תלוי במה שאנו עושים בהווה". -- גנדי 

אנחנו לא יכולים לשנות את העבר, אבל אנחנו יכולים לתקן. בדיוק כפי שהם מלמדים אלכוהוליסטים אנונימיים, התעוררות וביצוע שינויים מתחילים ביצירת מלאי מוסרי בוחן וחסר פחד של עצמנו. לערוך רשימה של כל האנשים שפגענו בהם, ולהיות מוכנים לתקן את כולם. עשה תיקון ישיר לאנשים כאלה בכל מקום אפשרי, למעט כאשר הדבר יפגע בהם או באחרים. המשך לעשות מלאי אישי וכאשר אנו טועים הודו בכך מייד.

אנו עשויים לחשוב שהאנשים שפגענו בהם הם רק אלה הקרובים אלינו ביותר, ובכל זאת הפעולות שלנו משתרעות על פני העולם במפעלי יזע, ברעב, במדינות שנחרבו על ידי מלחמה, בצורת והתחממות כדור הארץ. אפילו מעשי אבותינו דורשים תיקון. הם כבר לא כאן כדי לעשות זאת בעצמם, ולכן אנחנו השליח שלהם, הקול שלהם בהווה. אז המצאי המוסרי שלנו יגיע מאות שנים אחורה לזוועות שבוצעו בשם הצמיחה, הקידמה והדת. עלינו להתעורר לכל העוולות הקיימות בעולמנו ולעשות מה שביכולתנו להחזיר את האהבה במארג החיים ובשטיח העולם.

זה הסיפור שלנו והבחירה שלנו

כולנו חייבים להסתכל אחורה על הפצעים שאנו נושאים כמו גם על הפצעים שהעולם נושא. אנחנו האדריכלים של העתיד שלנו ושל העולם שלנו. האם אנחנו רוצים לשבת ולתת לעולמנו להתפורר לרסיסים, להישרף, לטבוע ולהיהרס? אני בספק אם מישהו מאיתנו רוצה את זה. עם זאת, בגלל שאנחנו מרגישים חסרי אונים, זה בדיוק מה שאנחנו עושים.

כאשר נתחבר מחדש ללב שלנו, או אולי ללב שלנו עם ח' גדולה, נגלה מה עלינו לעשות. כשנפתח את עצמנו לשמוע את הקול הקטן והדומם של הלב, של הילד הבלתי מופרך שבתוכו, נגלה מה עלינו לעשות, צעד אחד בכל פעם. 

עלינו להתאחד ולחפש את הטוב הגבוה ביותר עבור כולם, עבור כדור הארץ, עבור העתיד, עבור הילדים הפצועים שאנו. עלינו להתאחד וליצור את העתיד שיטפח את כולנו - בני אדם, צמחים, בעלי חיים וכדור הארץ (ומעבר לו).

אנחנו יודעים את המורשת שהותירו לנו אבותינו. איזו מורשת נשאיר לצאצאינו? האם זה נהיה גאים לטעון? 

הגיע הזמן להיכנס ללב שלנו ולחזור הביתה. חיינו, ויותר חשוב מכך, העתיד תלויים בו. 

מאמר בהשראת:

פרקטיקות משקמות של רווחה
מאת Natureza Gabriel Kram.

עטיפת הספר של: Restorative Practices of Wellbeing מאת Natureza Gabriel Kram.בכרך חלוצי זה, פנומנולוג הקשר גבריאל קראם מתייחס לשתי שאלות מעשיות בסיסיות: כיצד אנו מתייחסים לטראומה והניתוק האנדמיים לעולם המודרני, וכיצד אנו מפעילים את מערכת החיבורים? שילוב נוירופיזיולוגיה חדשנית עם טכנולוגיות מודעות ממגוון רחב של מסורות ושושלות, ספר זה ממפה גישה חדשנית ליצירת רווחה המבוססת על המדע החדשני ביותר, והעתיקות ביותר של שיטות מודעות. הוא מלמד למעלה מ-300 שיטות משקמות של רווחה כדי להתחבר לעצמי, לאחרים ולעולם החי. 

לכל מי שהתמודד עם ילדות קשה, גדל עם תחושה שמשהו חסר בעולם המודרני, או משתוקק לקשר עמוק יותר עם העצמי, האחרים או העולם החי, ספר זה מספק מפה לאדם (ר) אבולוציוני. גישה לרווחה כה עתיקה שעדיין לא הומצאה.

למידע נוסף ו / או להזמנת ספר זה לחץ כאן

על המחבר

מארי ט. ראסל היא המייסדת של מגזין InnerSelf (הקים את 1985). היא גם הפיקה ואירחה שידור רדיו דרום פלורידה שבועי, הכוח הפנימי, מ- 1992-1995 שהתמקד בנושאים כמו הערכה עצמית, צמיחה אישית ורווחה. מאמריה מתמקדים בטרנספורמציה ובחיבור מחדש עם המקור הפנימי שלנו לשמחה ויצירתיות.

Creative Commons 3.0: מאמר זה מורשה תחת רישיון Creative Commons ייחוס-שיתוף זהה 4.0. מייחסים את הכותב: מארי ט. ראסל, InnerSelf.com. קישור למאמר: מאמר זה הופיע במקור InnerSelf.com


   

מאמרים נוספים מאת מחבר זה

אולי גם תאהב

עקוב אחר InnerSelf ב

אייקון פייסבוקאייקון טוויטרסמל YouTubeאייקון אינסטגרםסמל pintrestאייקון rss

 קבל את הדוא"ל האחרון

מגזין שבועי השראה יומית

שפות זמינות

enafarzh-CNzh-TWdanltlfifrdeeliwhihuiditjakomsnofaplptroruesswsvthtrukurvi

הנקראים ביותר

הפצת מחלות בבית 11 26
מדוע הבתים שלנו הפכו לנקודות חמות של COVID
by בקי טונסטאל
בזמן השהייה בבית הגן על רבים מאיתנו מלהידבק בנגיף הקורונה בעבודה, בבית הספר, בחנויות או...
מסורות חג המולד מוסבר 11 30
איך חג המולד הפך למסורת חג אמריקאית
by תומאס אדם
בכל עונה, לחגיגת חג המולד יש מנהיגים דתיים ושמרנים בפומבי...
מתאבל על חיית המחמד 11 26
איך לעזור להתאבל על אובדן חיית מחמד משפחתית אהובה
by מליסה סטרלינג
עברו שלושה שבועות מאז שבן זוגי ואני איבדנו את כלבנו האהוב בן ה-14.5, קיבי טארו. שֶׁלָה…
אישה אפורת שיער, לובשת משקפי שמש ורודים, שירה אוחזת במיקרופון
ללבוש את הריץ ולשפר את הרווחה
by ג'וליה ברוק וקולין רניהאן
תכנות דיגיטלי ואינטראקציות וירטואליות, שנחשבו בתחילה כאמצעי עצירה במהלך...
איך לדעת אם משהו נכון 11 30
3 שאלות לשאול האם משהו נכון
by בוב בריטן
האמת יכולה להיות מסובכת לקבוע. כל הודעה שאתה קורא, רואה או שומע מגיעה מאיפשהו והייתה...
קו רכבת יוצא אל העננים
כמה טריקים כדי להשקיט את המוח
by ברטולד קינר
הציוויליזציה המערבית לא נותנת לנפש לנוח; אנחנו תמיד "צריכים" להיות מחוברים, לצרוך יותר...
שמן אתרי ופרחים
שימוש בשמנים אתריים וייעול הגוף-נפש-רוח שלנו
by הת'ר שחר גודפרי, PGCE, BSc
לשמנים אתריים יש שפע של שימושים, החל מאתרי וקוסמטי ועד פסיכו-רגשי ו...
שתי ידיים מושטות זו לזו מול לב זוהר
מישהו גנב את תשומת הלב שלנו. אה, האם הם באמת?
by פייר פראדרוונד
אנחנו חיים בעולם שבו כל חיינו, כמעט בכל מקום, פולשים לחלוטין על ידי פרסום.

עמדות חדשות - אפשרויות חדשות

InnerSelf.comClimateImpactNews.com | InnerPower.net
MightyNatural.com | WholisticPolitics.com | שוק InnerSelf
זכויות יוצרים © 1985 - פרסומי 2021 InnerSelf. כל הזכויות שמורות.