ההחלטה להיות רזה וכושר יותר השנה לא תוביל לישועה

ההחלטה להיות רזה וכושר יותר השנה לא תוביל לישועה הרעיון ששומן הוא עצלן ודק הוא סגולי, שורשיו בנצרות ומונצחים על ידי התעשייה והתקשורת כיום. (Shutterstock)

עשית השנה החלטה לראש השנה? אם כן, אתה משתתף בטקס חברתי וגם אישי. דפוסי ההחלטות, הנחשבים באופן קולקטיבי, חושפים את מה שרבים מאיתנו מחשיבים כמוסרי.

היית ברובם אם תבחר לעבוד על "חיים בריאים" בדרך כלשהי. לאכול בריא יותר ולהיות פעיל יותר פיזית הם שניים הפופולרי ביותר החלטות לשנה החדשה. מה מניע את הגרסה המסוימת הזו של החיים הסגולים - חיים בריאים כסגולה - ולא את החלופות הרבות?

תתפלאו לשמוע שהשורש הוא פרוטסטנטיות?

הפרוטסטנטים המוקדמים האמינו שהדרך לגאולה היא דרך עבודה קשה ומשמעת עצמית. מקס וובר, אחד הסוציולוגים המוקדמים, טען כי זה "אתיקה פרוטסטנטית" הפכה לליבה של הקפיטליזם.


 קבל את הדוא"ל האחרון

מגזין שבועי השראה יומית

אמנם לחברה המערבית יש גדל פחות דתי עם הזמן, אנו ממשיכים להעריך עבודה קשה ולהכיל את עצמנו. מדי פעם אנו מצדיקים השתחררות, אך החלטות מחזירות אותנו לערך הליבה הפרוטסטנטי המקורי הזה: משמעת עצמית.

היינו יכולים למשמע את עצמנו לראות פחות טלוויזיה, לקנות פחות, להפחית את השימוש בפלסטיק חד פעמי או להתנדב יותר. מדוע אכילה ופעילות גופנית זוכים לתשומת לב כה רבה?

אומרים לנו ששומן הוא עצלן, אוכל חוטא

גיר עד ל מסרים תכופים שגופי שומן רעים וגופים דקים טובים. זה מכבר נחשב לרזון סגולה, רעיון שגם שורשיה בנצרות, שם השומן נקשר לעצלנות (ההפך מעבודה קשה), ולאכילה עם הנאות גשמיות וחטא.

ההחלטה להיות רזה וכושר יותר השנה לא תוביל לישועה התקשורת רצופת מסרים לפיה אכילה היא חטא. (Shutterstock)

רזון ואנטי שומן נשענים על שתי הנחות יסוד: כל הגופים יכולים להיות רזים באמצעות משמעת עצמית עם אוכל ופעילות גופנית, וגודל הגוף פשוט משקף אישיות ומחויבות לנורמות חברתיות.

אף אחד מהם לא נכון. כל הזמן אומרים לנו שכולנו יכולים להיות רזים אם נאכל פחות ונתאמן יותר, אך ההנחה הזו אינה מדעית. באחד המחקרים החזקים ביותר בנושא תמיכה אינטנסיבית וארוכת טווח בשינוי שגרת החיים, רק 27 אחוזים מגופי המשתתפים היו קלים בעשרה אחוזים במשך תקופה של שמונה שנים. הפחתה של 10 אחוז במשקל היא משמעותית, אך אין פירושה בהכרח גוף דק.

דוגמה עדכנית הייתה מחקרי המעקב של המשתתפים ב- המפסיד הגדול ביותר. 14 מתוך XNUMX מתמודדים החזירו את השומן בגוף. מה גם ששגרת האכילה והפעילות הגופנית הדרמטית מקודמת בתוכנית למעשה האט את חילוף החומרים של המשתתפים לאורך זמן!

אם אתה מתאמן ואוכל אותו דבר כמו אנשים לפני 30 שנה, אתה עשוי להיות בעל גוף כבד ושמן משמעותית. אז מה עוד משחק? מענה לשאלה זו עדיין עבודה מתבצעת. ניסיון למפות את ההשפעות השונות על המשקל נותן תמונה כנה ומורכבת הרבה יותר, כזו שעדיין אינה שלמה.

גנטיקה, תופעות לוואי לתרופות, חשיפה למזהמים, שינויים הורמונליים, לחץ ודפוסי שינה ירודים יותר הם חלק מהתשובה.

תדלוק גועל ובושה

לרוע המזל, רעיונות לא מדעיים ומזיקים אודות רזון ושומן נמשכים באמצעות מסרים מתמידים של המוסדות הגדולים. ממשלות, ארגוני בריאות הציבור, תאגידים וכלי תקשורת מחזקים באופן שגרתי את המסר שמשמעת עצמית מובילה לגופים רזים, שאנחנו נמצאים במשבר של שמנות ושמוטל עלינו לשמור על עצמנו רזים, לא משנה מה הלחץ הלא בריא שמופעל עלינו. גופים.

תאגידים למכור לנו אוכל לא בריאואז הפעל קמפיינים על חשיבות המתינות. הם אפילו לובש ממשלות להמליץ ​​לציבור על המאכלים הלא בריאים שלהם.

התקשורת שופעת מסרים שיפוטיים ובלתי הומניים על שמנות. זה נכון לגבי שניהם חדשות ו בידור מדיה. שקול את ההיצע האחרון: של נטפליקס שאינו יודע שובע, מופע על ילדה שגופה יורד קילוגרמים לאחר סגירת החוט שלה, ואז מתנקם בבריונים שלה. ההצגה היא משהו מבדיחה שמנה אחת ארוכה.

ממשלות ממשיכות לאפשר למכור מזון שאינו מזין, תוך תמיכה בקמפיינים לבריאות הציבור המדגישים משמעת עצמית. קמפיינים לקידום בריאות ממשיכים להשתמש במסרים חזותיים שמניעים תיעוב, בושה ותיעוב של שומן בגוף למרות עדות לכך שקמפיינים כאלה פחות יעילים ו להעמיק סטיגמטיזציה, אשר מחמיר את הבריאות.

כל המסרים החברתיים הללו מעצבים את הרגשות והמחשבות שלנו לגבי גופנו ושל אחרים.

אנו מרגישים אחראיים לגודל וצורת גופנו, למרות ההשפעות הרבות על עיצוב חיינו וגופנו. אנו מעודדים לראות את גופנו ובריאותנו כפרויקטים אישיים, וכישלונות אלא אם כן הם תואמים לאידיאל מסוים.

חזונות חדשים של חיים סגוליים

מה המשמעות של סירוב ללחצים כאלה?

בעיני חלקם זו דחייה של הנורמות החברתיות היוצרות סולידריות. אנשים עלולים להיות לא נוחים או מתגוננים כאשר אחרים מסרבים להשתתף בשיחות מוסריות על אוכל, פעילות גופנית וגופים - דיבורים שנשמעים כמו "אני יכולה לקבל את פיסת העוגה הזו כי התאמנתי הבוקר".

רוקסן גיי דנה בספרה "רעב: זיכרונות של (שלי) הגוף".

אבל מה אם נחליט, להמשך שנת 2019, להביע סולידריות חברתית תוך חיזוק מעלות אחרות?

אנחנו יכולים, למשל, להחליט להיות אדיבים יותר זה לזה ולעצמנו. אנחנו יכולים להחליט ללמוד משהו חדש בשלושת החודשים הקרובים, או להתחיל הופעה חדשה להתנדבות.

אנחנו יכולים להזמין קולקטיביות חזיונות אחרים של חיים סגולים.

על המחבר

פאטי תיל, עוזרת פרופסור לפיזיותרפיה, אוניברסיטת מניטובה. ג'ן ורי, מדריכה במכללת נורת 'איילנד בב"ק, כתבה במאמר זה.

מאמר זה פורסם מחדש מתוך שיחה תחת רישיון Creative Commons. קרא את ה מאמר מקורי.

ספרים_פוד

אולי גם תאהב

שפות זמינות

אנגלית אפריקאנס ערבי הסיני (פשוט) סינית (מסורתית) דני הולנדי פיליפיני פיני צרפתית גרמנית יווני עברי הינדי הונגרי אינדונזי איטלקי יפני קוריאני מלאית נורבגי פרסי פולני פורטוגזי רומנית רוסי ספרדי סוואהילית שבדי תאילנדי תורכי אוקראיני אורדו ויאטנמית

עקוב אחר InnerSelf ב

אייקון פייסבוקאייקון טוויטרסמל YouTubeאייקון אינסטגרםסמל pintrestאייקון rss

 קבל את הדוא"ל האחרון

מגזין שבועי השראה יומית

עמדות חדשות - אפשרויות חדשות

InnerSelf.comClimateImpactNews.com | InnerPower.net
MightyNatural.com | WholisticPolitics.com | שוק InnerSelf
זכויות יוצרים © 1985 - פרסומי 2021 InnerSelf. כל הזכויות שמורות.