האם טיפול רדיקלי בפדופיליה יכול לעבוד מחוץ לגרמניה?

תמונה

הסקסולוג הגרמני קלאוס בייר עובד במשרדו במכון לסקסולוגיה ורפואה מינית ב-Charité, בית חולים אוניברסיטאי בברלין. בשנת 2005 הקים בייר את פרויקט מניעה דונקלפלד, שמטרתו לטפל בפדופיליה באמצעות טיפול ותרופות. הניסוי תלוי בהצעה מסוכנת: אי דיווח על מי שפגע.

קלאוס בייר הוא הסקסולוג הגרמני הארכיטיפי. טרז, קירח, ובמהלך שיחת זום בסתיו שעבר, לבוש בלייזר כחול ומשקפי ראייה שקופים, הוא משדר רוגז לשאלות על עבודתו עם פדופילים - אשר, הוא מציע, מקובלת כיום במדינתו וזוכה לתמיכה. על ידי פוליטיקאים ופילנתרופיות גדולות. בייר עומד בראש מכון באחד מבתי החולים האוניברסיטאיים הגדולים באירופה והופיע בתוכניות אירוח לאומיות רבות. בשנת 2017, הוא אף זכה באות הצטיינות, המקבילה של גרמניה למדליית החירות הנשיאותית.

עם זאת, כמעט בכל מקום מחוץ לגרמניה, מה שבייר עושה במשך יותר מ-15 שנה יהיה לא רק שנוי במחלוקת אלא לא חוקי. הוא הקים ומנהל את פרויקט מניעה דונקלפלד, ללא ספק הניסוי החברתי הרדיקלי בעולם בטיפול בפדופיליה. הניסוי תלוי בהצעה מסוכנת: אי דיווח על מי שפגע. במקום זאת, בייר וצוותו מקדמים מניעה, במקום ענישה, על ידי עידוד אנשים שנמשכים מינית לילדים ובני נוער להתייצב לקבל טיפול ותרופות במקום לפעול לפי הדחפים שלהם או ללכת ללא טיפול על ידי אנשי מקצוע בתחום הבריאות. דונקלפלד מבטיח לכל המטופלים אנונימיות וטיפול חוץ חינם. לאחר סיום התוכנית השנתית, המטופלים מקבלים טיפול מעקב, ללא צורך באינטראקציה עם מערכת המשפט. מאז 2005, אומר בייר, אלפים פנו לקבלת ההצעה.

הגברים האלה - כמעט כולם גברים - מודים שהם מפנטזים על ביצוע מעשים פליליים שדוחים ומחרידים את רוב האנשים. רופאים רבים מתקשים להזדהות עם מטופלים כאלה, אך לא לביר. "לעולם לא הייתי שופט אף אחד על הפנטזיות שלו", הוא אומר.


 קבל את הדוא"ל האחרון

מגזין שבועי השראה יומית

אבל כמה מהגברים שדונקלפלד מטפל בהם מודים ביותר מסתם פנטזיות. הם סבורים שכבר פעלו לפי הדחפים שלהם - כלומר לאנס ילדים או צפייה בפורנוגרפיית ילדים. כאן, דונקלפלד משרטט קו: אם מטופל אומר שהוא מתכנן להתעלל בילד בזמן שהוא בטיפול, המרכז יעבוד איתם על אמצעי מניעה, ויפנה לרשויות רק כמוצא אחרון. אולם אם מטופל מודה באירוע שקרה בעבר, המרכז לא ידווח על כך. זה אפשרי מכיוון שבניגוד לרוב המדינות, לגרמניה אין חוק המחייב אנשי מקצוע לדווח על התעללות בילדים שהתרחשה בעבר או עשויה להתרחש בעתיד.

מערכת ביטוח הבריאות הציבורית של גרמניה תומכת בדונקלפלד מאז 2018. משרד הבריאות מספק לתוכנית כ-6 מיליון דולר בשנה ובייר אומר שהעניין במודל של התוכנית הולך וגדל ברחבי העולם. "אני בטוח שנוכל לבסס את הרעיונות שלנו במדינות אחרות", הוא אומר.

זה לא יהיה קל, לפחות בארצות הברית, שיש לה חוקי דיווח מחמירים במיוחד שנועדו להבטיח שהרשויות ילמדו על התעללות מינית בילדים ויועמדו לדין. החוקים הללו נועדו להרתיע כל אדם מלהתעלם או לכסות פשעים נגד ילדים. חוקי דיווח חובה כאלה נמצאים כמעט בכל מדינה וטריטוריה של ארה"ב, ומטילים עונשים מקנסות ועד מאסר למי שלא מדווח.

למרות המאמצים הממושכים הללו, כמעט 61,000 ילדים עוברים התעללות מינית מדי שנה בארה"ב, על פי משרד הבריאות ושירותי האנוש. כאשר התעללות כזו לרוב אינה מדווחת, הספירה האמיתית עשויה להיות אפילו גבוהה יותר, מה שמצביע על צורך ברור בגישות טובות יותר לבעיה. זה גרם לכמה מומחים אמריקאים להוטים לחקור דרכים ליישם את הגישה המונעת מבלי לעקוף את חוקי הדיווח המחייבים. בחודש מרץ קיבל מרכז מור למניעת התעללות מינית בילדים בבית הספר לבריאות הציבור של ג'ונס הופקינס בלומברג - מרכז מחקר למניעת התעללות מינית בילדים ומרכז הסברה לחקיקה ומימון לגישות מניעה - מענק של 10.3 מיליון דולר עבור יוזמה חדשה לפיתוח והפצת מאמצים למניעת פוגעים מלהתעלל בילדים. הסכום, שניתן על ידי קרן אלון - קרן שבסיסה בשוויץ ממוקד ב התייחסות ל"סוגיות של דאגה גלובלית, חברתית וסביבתית" - נחשבת לרמה הגבוהה ביותר שהושקעה עד כה בארה"ב במאמצי מניעה.

עם זאת, לא כולם משוכנעים שדונקלפלד מחזיק בתשובות. המבקרים אומרים שהטענות של בייר להצלחה מבוססות על ראיות חלשות או מוגזמות - או אפילו, יש הטוענים, לא קיימות. דחיפות יותר הן הבעיות סביב נורמליזציה של פדופילים ודיווח על עבריינים. וגם אם התוכנית עובדת, הסרת מעקה הבטיחות המכריע היחיד שהופך את דונקלפלד לשונה ביותר - דיווח חובה - עשוי להתברר כבלתי אפשרי ברוב המקומות מחוץ לגרמניה. (בייר אומר שאנשי מקצוע מיותר מ-15 מדינות יצרו קשר עם דונקלפלד לקבלת ייעוץ והדרכה, אך התוכניות חייבות לפעול במסגרת חוקי הדיווח המחייבים בהתאמה. מטופלים המקבלים טיפול מ- אל תעליב את הודו, למשל, מיודעים לגבי ההשלכות המשפטיות של חשיפת עבירות עבר.)

ובכל זאת, אחרים טוענים כי בהתחשב במספר הגדול של ילדים הנמצאים בסיכון להתעללות, לא ניתן לפסול את הרעיון של דונקלפלד על הסף. "המושג הגיוני מאוד", אומר פרד ברלין, מנהל המכון הלאומי לחקר, מניעה וטיפול בטראומה מינית בבולטימור.

"זו הזדמנות", הוא מוסיף, "לאנשים שרוצים עזרה לקבל אותה."

בייר נולד בבירת גרמניה בשיאה של המלחמה הקרה, בשנת 1961. "אני ברלינאי", הוא אומר, מחייך למשמע הקריאה שלו על השימוש המפורסם של הנשיא ג'ון פ. קנדי ​​בביטוי ב- נאום 1963. שנותיו המכוננות עברו ב"Wirtschaftswunder," תקופת "הנס הכלכלי" במערב גרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה. חיתום על ידי חיילים אמריקאים והמטריה הגרעינית, עידן זה עזר לגרמניה להיבנות מחדש למדינה עם תפקוד מוסדות ציבור, באופן השוואתי רמות גבוהות של אמון חברתי, ומערכת בריאות איתנה - רקע שיידע את עבודתו.

בבית הספר לתארים מתקדמים בשנות ה-1980, מחקריו של בייר נמשכו לעבר התנהגויות חריגות ובעיות נפשיות, המכונה פסיכופתולוגיה. סקסולוגיה במיוחד ריתקה אותו, הוא אומר, כי לעשות זאת היטב מצריך שילוב ביולוגיה, פסיכולוגיה ומדע התרבות.

לאחר שסיים את לימודיו, בילה בייר עשרות שנים בבתי חולים אוניברסיטאיים שונים בגרמניה, ועבד עם גברים הנמשכים לילדים. עבודתו הקלינית שכנעה אותו שפדופיליה היא נטייה מינית לכל החיים שמתחילה בדרך כלל בגיל ההתבגרות. "רוב האנשים ישמחו מאוד לשנות", אומר בייר. הוא עבד עם גברים שהתוודו שהם ביצעו מעשים נוראיים של התעללות בילדים - אבל שמעולם לא נתפסו על ידי המשטרה. בגלל חוקי הסודיות של מטופל-רופא גרמני חזק במיוחד, אומר בייר, הוא היה חייב לשמור על סודותיהם.

הראיונות של בייר עם הגברים הללו היוו השראה לפרויקט Dunkelfeld - מונח גרמני שפירושו "שדה אפל", המתייחס לגברים שביצעו פשעים אך לא זוהו על ידי רשויות אכיפת החוק. בסוף 2003 הוא הגיש הצעה לפרויקט פיילוט לקרן פולקסווגן, ארגון עצמאי שהיה מזוהה במקור עם חברת הרכב, אך הוא כיום אחד מהחברות. הפילנתרופיות הגדולות ביותר באירופה. אפילו בגרמניה, ידע בייר, הרעיון של מוסד מבוסס בולט שיממן תוכנית התומכת בפדופילים היה טווח ארוך.

אבל הקרן, הוא אומר, העניקה לפרויקט יותר מ-700,000 דולר לשלוש שנים. "הופתעתי מאוד", אומר בייר. מפתיע עוד יותר, הוא אומר, היה שזמן קצר לאחר מכן, אחת מחברות הפרסום הגדולות באירופה, Scholz & Friends, יצרה פרסומות עבור דונקלפלד בחינם. במשך עד שמונה שבועות, פוסטרים של הפרויקט הופיעו ברחבי גרמניה בתחנות אוטובוס, בעיתונים ובטלוויזיה - 2,000 מקומות בסך הכל. "אתה לא אשם בגלל התשוקה המינית שלך, אבל אתה אחראי להתנהגות המינית שלך", נכתב באחד. "יש עזרה! אל תהפוך לעבריין!"

הקמפיין עורר תשומת לב תקשורתית נרחבת. יותר מ-200 כתבות הופיעו במדיה המודפסת המקומית והבינלאומית בלבד. בייר הוזמן לתוכניות אירוח פופולריות ברחבי הארץ, לפעמים בקטעים שנויים במחלוקת שהזיווגו אותו נגד קורבנות ההתעללות המינית. "זה לא היה כיף," הוא אומר ביובש. "בהתחלה זה לא היה קל". כאשר משרדיו של דונקלפלד נפתחו רשמית ביוני 2005 במכון לסקסולוגיה ורפואה מינית ב-Charité, בית חולים אוניברסיטאי בברלין, מפגינים חנו בחוץ, נושאים שלטים על האופן שבו אין לנרמל פדופילים - יש להוציא אותם להורג.

אבל כל תשומת הלב הביאה מטופלים רבים. בשלוש השנים הראשונות פנו 808 אנשים למשרדי דונקלפלד וביקשו עזרה. הם התקשרו מברלין, ממקומות אחרים בגרמניה ומאוסטריה, שוויץ ואנגליה כדי לבדוק אם הם כשירים לטיפול, שעשוי לכלול טיפול בשיחות ותרופות כמו תרופות נוגדות דיכאון וחוסמי טסטוסטרון. עד היום, לפי הפרויקט, דונקלפלד שמע ממטופלים פוטנציאליים מ-40 מדינות; נכון ליוני 2019, יותר מ-11,000 אנשים יצרו קשר עם דונקלפלד לעזרה ו-1,099 טופלו.

אור הזרקורים גם אפשר לבייאר להסביר את גישתו, שלדבריו במקור לפעמים לא הובנה. בתוכניות טלוויזיה ובדיווחים בתקשורת, הגיע בייר חמוש בתואר רפואה, דוקטורט בפילוסופיה, ניתוק קליני ותבונה פוליטית. הוא הסביר את התיאוריות שלו לקהל ארצי שהיה מוכן לשמוע אותן. "הפילוסופיה שלנו היא שזה חלק מהמיניות האנושית", הוא אומר. "ותמיד אמרנו שהם לא צריכים לפעול לפי הפנטזיות שלהם."

לבייר יש מה שהוא מכנה "עמדה ברורה" לגבי משיכה מינית כלפי ילדים: הוא מפריד בין רצונות למעשים. בייר רוצה שגברים יקבלו את המיניות שלהם כדי שיוכלו לשלוט בה. אבל אם וכאשר פנטזיות על בנים ובנות מתקדמות למציאות, הם הופכים לאונס ילדים, בין הפשעים הנתעבים ביותר שניתן להעלות על הדעת. "זהו הרעיון המרכזי של מניעה", הוא אומר. "אנחנו מגנים התנהגות".

כישורי יחסי הציבור של בייר הובילו ליותר תמיכה, כמו גם ליותר גישה לחולים פוטנציאליים. באימייל לאונדרק כתבה Beate Wild, קצינת קשרי תקשורת במשרד הפדרלי לענייני משפחה, כי מדינת ברלין סיפקה מימון ביניים עבור דונקלפלד בשנת 2017. בשנה שלאחר מכן, העלויות החלו להיות מכוסות ברובן באמצעות ביטוח בריאות. כיום, עם מקומות טיפול ברחבי גרמניה, בייר אומר שהוא מקבל פניות מגברים בכל רחבי העולם - כולל אמריקאים. עם זאת, ממשלת גרמניה לא תממן טיפול ללא-גרמנים. כתוצאה מכך, כמה גברים מימנו את הטיפול שלהם - כ-9,000 דולר בשנה, לא כולל נסיעות והוצאות אחרות - מהכיס. חלק מהגברים שאינם יכולים להרשות לעצמם לעבור לגרמניה מקבלים טיפול וירטואלי באמצעות תוכנית מאובטחת המציעה הצפנה מקצה לקצה. מכיוון שהוא מכוסה בביטוח ציבורי, בייר מאמין שלפרויקט יש כעת קיימות ארוכת טווח.

הפצת היבטים שלו ליותר מדינות, לטענתו, תגיע ליותר חולים.

Beier פרסם מאמרים רבים עם ביקורת עמיתים התומכים ביעילותו של דונקלפלד. נייר 2009, למשל, הראה שיותר מ-200 גברים התנדבו להעריך על ידי הפרויקט, מה שהוכיח כי עבריינים פוטנציאליים של התעללות מינית בילדים "ניתן להגיע למניעה ראשונית באמצעות קמפיין תקשורתי". ב מחקר שפורסם באינטרנט בשנת 2014, הציג בייר תוצאות המראות כי לאחר קבלת טיפול, המטופלים דיווחו על שיפורים בתחומים פסיכולוגיים כמו אמפתיה והתמודדות רגשית, "ובכך מצביעים על עלייה בוויסות העצמי המיני".

אבל מבקריו של בייר מוצאים שהמדע לוקה בחסר. כמה חוקרים בגרמניה, למשל, אומרים שהנתונים שבייר פרסם פשוט לא תומכים בטענות הנועזות שלו. "אחרי 10 שנים, אני חושב שהיה נחמד להציג כמה נתונים שהם ממש משכנעים", אומר ריינר באנס, פסיכולוג מאוניברסיטת בון. בעוד שלדבריו הוא מוצא את העבודה ראויה להערצה, באנס מוסיף כי היכולת של בייר להעריך את היעילות של דונקלפלד היא "קצת לא מפותחת".

במאמר מ-2019, בנס ואנדראס מוקרוס, פסיכולוג מאוניברסיטת האגן, בחנו את הנתונים מהמחקר של בייר מ-2014 וטענו שהוא פירש את הנתונים בצורה לא נכונה. "הנתונים אינם מראים שטיפול במסגרת תוכנית 'דונקלפלד' מוביל להפחתה כלשהי בנטייה לבצע עבירות מין נגד ילדים", כתבו. התוצאות החיוביות לטיפול בפדופילים, טענו החוקרים, היו חסרות משמעות סטטיסטית.

כשנשאל על המחקר של באנס, בייאר מודה בטיעון. ההשפעות נמצאו לא משמעותיות במחקר מכיוון שגודל המדגם היה קטן - רק 53 גברים. אבל בייר אומר שהערכה מקיפה יותר בדרך, באמצעות ניתוח חיצוני של פסיכולוגים מאוניברסיטת קמניץ, שאמור להיות מוכן עד סוף 2022.

בייר אומר שביצוע מחקרים העומדים בקריטריונים המחמירים של באנס אינו אתי כי זה ידרוש השוואה בין מטופלים שקיבלו טיפול לאלו שלא קיבלו - מה שאומר מניעת תמיכה מחלק מהגברים, בידיעה שזה יגדיל את הסבירות שלהם. להתעלל בילדים. "אנחנו לא מבטיחים יותר מדי מה אנחנו יכולים לעשות", הוא אומר.

חוקרים אחרים הסתדרו על ממצאיו של בייר. "יש כמה ראיות ראשוניות שדונקלפלד יכול להפחית את הסיכון לעבירות", כתב קרייג הרפר, פסיכולוג מאוניברסיטת נוטינגהאם טרנט, לאונדרק באימייל, "אבל חבר המושבעים עדיין בחוץ מבחינת מסקנות סופיות". ואלכסנדר שמידט, פסיכולוג שחוקר גברים הנמשכים לילדים ובני נוער באוניברסיטת יוהנס גוטנברג באוניברסיטת מיינץ בגרמניה, מסכים שהעבודה אינה חד משמעית. באפריל 2019, ממשלת שוויץ העניקה לשמידט מענק לכתוב סקירה כללית על האפקטיביות של דונקלפלד ולהמליץ ​​על פוטנציאל הצגת תוכניות דומות בשוויץ. "בקיצור, אמרנו להם שמנקודת מבט מדעית, אנחנו לא יודעים אם התוכניות האלה באמת יעילות", הוא אומר.

למרות הגידור, הארפר דחה כמה מהביקורות העמוקות יותר על עבודתו של בייר. בינואר 2020 פרסמו הארפר ושני עמיתים מאוניברסיטת נוטינגהאם טרנט ומאוניברסיטת בישוף גרוסטסטה, בהתאמה, נייר בארכיון של התנהגות מינית מתווכח של באנס הזה המחקר היה צר מדי. הסטיגמה שפדופילים מפנימים, הם כתבו, מזיקה מאוד - עובדה שהעיתון של באנס התעלם ממנה. הסטיגמה הזו "יכולה להוביל לבידוד חברתי שיכול בעקיפין להגביר את הסיכון שלהם לעסוק בעבירות מיניות", כתב הרפר בדוא"ל. תוכנית כמו דונקלפלד, המאוישת על ידי אנשי מקצוע שהוכשרו לעבוד עם חולים אלה, הוא מוסיף, היא בהחלט שיפור לסטטוס קוו של המתנה לטיפול באנשים במסגרות שיפוטיות לאחר התרחשות עבירה".

אפילו הספקנים של דונקלפלד משבחים כמה היבטים של התוכנית. כשזה מגיע לפדופילים, "רבים מהם סובלים הרבה", אומר באנס. אנשים אלה זוכים לבזוי נרחב, אפילו על ידי פסיכותרפיסטים, ודונקלפלד מציע להם עזרה. "אני חושב שמבחינה פסיכולוגית, זה בהחלט ראוי לשבח וכדאי לעשות", מוסיף באנס. הארפר מסכים ומצביע על ההשפעה לטובה: "כל שירות המסייע בסיוע לאנשים לפתח אסטרטגיות התמודדות וויסות עצמי יעילות צפוי להשפיע נטו על בטיחות הציבור."

ושמידט אומר שתוכניות כמו דונקלפלד עשויות להיות מועילות כהתערבות בבריאות הנפש. "אולי טיפולים מסוג זה יעבדו ברמה הקלינית", הוא מוסיף, "בעצם, הפחתת מתח, הגברת רווחה, כמו פסיכותרפיה מסורתית. וכנראה יהיה כדאי ליישם את זה לבד."

מלבד האפקטיביות, דונקלפלד מסוגל לתפקד בגרמניה בגלל היעדר חוקי דיווח חובה במדינה. אבל לחברי אכיפת החוק הגרמנית יש רגשות מעורבים לגבי החוקים האלה. חלקם תמכו מלכתחילה. "הם לא נגד זה כי הם לומדים מזה", אמר כריסטיאן פייפר, לשעבר מנהל המכון למחקר קרימינולוגי של סקסוניה התחתונה, לאונדרק. המשטרה "רוצה לדעת יותר על ממשי סטטיסטיקת פשיעה", הוסיף, מה שנותן להם תמונה ברורה יותר עד כמה התעללות מינית בילדים נפוצה בפועל. דונקלפלד מסייע לספק את המספרים הללו על ידי שידול הודאות מגברים שאנסו ילדים או השתמשו בפורנוגרפיית ילדים אך נותרו ללא זיהוי על ידי המשטרה.

אחרים פחות בטוחים. הם "לא ממש מבינים איך יתכן שיש שם כמה גברים שמבצעים עבירות שאינן מובאות לדין", כתבה גונדה ווסנר, קרימינולוגית במכון מקס פלנק לחקר פשיעה, ביטחון ומשפט. בטל את הסיכה במייל. (משרד המשטרה הפלילית הפדרלית של גרמניה סירב להגיב לסיפור זה וארגון המשטרה הפלילית הבינלאומית לא הגיב לבקשות להגיב.)

ווסנר מתארת ​​את עצמה כ"מאוד אמביוולנטית" לגבי חוקי גרמניה בנושא דיווח חובה. היא אומרת שלאפשר לגברים לקבל טיפול לפני שהם מבצעים פשע "זה בדרך כלל סימן להתקדמות". באמצעות עבודתה, היא ראיינה גברים שניסו לקבל טיפול בגלל המשיכה שלהם לילדים, אך נדחו על ידי רופאים לא מועילים שלא רצו לטפל בהם - שניים מהגברים, לפי ווסנר, ביצעו מאוחר יותר פשעים נגד ילדים. אבל היא מזהירה שמפגשי הטיפול הקבוצתי של דונקלפלד עלולים להוביל כמה פדופילים לרציונליזציה של התנהגותם.

בייאר דוחה את זה. בעוד שחלק מהפדופילים מבקשים לנרמל את התנהגותם ואחרים לא רוצים להיתפס, הגברים הפתוחים לטיפול בדונקלפלד "בעלי מוטיבציה להפסיק כל התנהגות", אומר בייר. חוקרים אחרים מסכימים שיש הבחנה בין אנשים שהתעללו בילדים לבין כאלה שיש להם עניין מיני בילדים אך לא פגעו. "אנשים שלא פגעו לפעמים נעלבים מאוד מההצעה שהם יעשו זאת", אומרת אליזבת לטורנו, מנהלת מרכז מור בג'ונס הופקינס, תוכנית שמנסה כמה גישות מניעה בארה"ב, אם לא משהו אחר, היא מוסיפה. , דונקלפלד "מראה שעשרות אלפי אנשים רוצים עזרה".

בייר בילה עשרות שנים בעבודה עם גברים הנמשכים לילדים תחת חוקי סודיות מטופלים-רופאים גרמניים חזקים במיוחד, שהיוו השראה לפרויקט Dunkelfeld. אבל הפרויקט מסוגל לתפקד רק במתכונתו הנוכחית בגלל היעדר חוקי דיווח חובה במדינה.

נקודת מבט זו קיבלה הד על ידי מטופל שצוות דונקלפלד הציג בפני Undark כמשתתף בתוכנית. (המגזין תקשר עם המטופל, שזוהה רק כ-F, באמצעות הודעות טקסט מוצפנות, אך לא ניתן היה לאמת את זהותו ואת אמיתות הצהרותיו באופן עצמאי לאור האנונימיות של מערכת דונקלפלד.) F תיאר את עצמו כבן 25 ומתגורר ליד ברלין, ואומר שהוא ניגש לפרויקט דונקלפלד לאחר שראה אותו מוצג בתוכנית חדשות דוקומנטרית. כש-F היה בן 17, הוא אומר שהוא התחיל לפנטז על בנות צעירות. "ראשית, זה נראה לא מזיק, מכיוון שהיה ברור לי מההתחלה שמדובר בדברים של פנטזיה בלבד", אמר לאונדרק. עם זאת, ברגע שקרא את הוויטריול המיועד לפדופילים באינטרנט, הוא נהיה לא רגוע לגבי מחשבותיו. "לא רציתי לעשות שום דבר רע, אז הלכתי לחפש עזרה", הוא אומר. הוא יצר קשר עם דונקלפלד והחל לעבוד איתם לפני קצת יותר משנתיים.

F משתתף בטיפול קבוצתי עם פדופילים אחרים בסביבות גילו, גברים שמעולם לא נגעו בילד ורוצים לשמור על כך. הוא אומר שהוא מצא שהטיפול מועיל ביותר. הוא הרכיב "תוכנית הגנה המורכבת מכל הגורמים שעוזרים לי לעשות רק דברים חוקיים ומוסריים", הוא אומר. למשל, הוא יודע שאמו עברה התעללות בילדותה, והוא תמיד מזכיר לעצמו שהוא רוצה להיות אדם טוב יותר מהגבר שתקף אותה. באופן דומה, הוא נמנע מאלכוהול וקנאביס. "זה עובד בשבילי, ולמעשה, זה יותר ממה שהייתי צריך", הוא אומר. "אני פשוט אוהב להיות בטוח במיוחד."

עבור F, היעדר חוקי דיווח חובה לא היה רלוונטי - הוא מעולם לא פגע באיש. עם זאת, הוא אומר שמטפלי דונקלפלד אמרו לקבוצתו שאם מישהו מהם יגיד שהוא מתכנן להתעלל בילד או נער, הם ידווחו לרשויות.

F טוען שכמה פדופילים כמוהו יכולים לשלוט בדחפים שלהם ולא צריכים להתבייש בנטיות הטבעיות שלהם. "הרצונות המיניים שלך לא מגדירים מי אתה מבחינה אתית", הוא אומר.

"אל תשפוט אדם בגלל מה שהוא מרגיש", הוא מוסיף, אלא "שפוט אותו על מה שהוא עושה".

בארה"ב, חוקי דיווח חובה נוקשים, בין היתר, מקשים על גיבוש גישה מונעת, שלא לדבר על גישה בסדר גודל של דונקלפלד. "מה שקורה בגרמניה עם החוקים והגישה לטיפול שיש לאנשים הוא פשוט כל כך שונה ממה שקורה בארצות הברית", אומרת אמנדה רוזיצקה, מנהלת פעולות מחקר במרכז מור.

מומחים מצביעים על היתרונות של החוקים, כמו הפיכת הציבור למודע יותר לבעיה מלכתחילה. "אני חושב שלחוקי דיווח חובה בהקשר האמריקאי יש הרבה יתרונות", אומר ריאן שילדס, קרימינולוג מאוניברסיטת מסצ'וסטס לואל. בפרט, הם "היו חלק, לדעתי, מערך תגובות שהגבירו את הידע על התעללות מינית בילדים, והדרכים שבהן אנחנו מדברים על התעללות מינית בילדים, ומגיבים להתעללות מינית בילדים." כחלק מהעלאת המודעות הזו, הציבור ממשיך בדרך כלל לתמוך בחוקי דיווח חובה - ובענישה, אותם מכנה רוזיצ'ה מנטליות "הם-מפלצת-נועלת אותם".

ובכל זאת, לפחות בקרב כמה מומחים בארה"ב, יש ספקנות לגבי דיווח חובה ודחיפה רחבה יותר מעונש טהור. "לדיווח חובה יש השלכות לא מכוונות", אומר ברלין מהמכון הלאומי לחקר, מניעה וטיפול בטראומה מינית. "חוק שנועד לעזור לאנשים למעשה מסיע אנשים מתחת לאדמה." שילדס מסכים ומציין שחלק מהאנשים שמעולם לא פגעו בילד או הסתכלו על תמונות מיניות של ילדים מאמינים שהם ידווחו לרשויות אם יתוודו, למשל, על חלומות על קטינים.

לחוקרים בארה"ב ובמקומות אחרים, דונקלפלד יכול להציע השראה ורעיונות כיצד עשויה להיראות גישת מניעה ראשונה, אם לא מודל ישים ישירות. "אנחנו יודעים מהי המשימה שלהם, וזה מאוד דומה לשלנו", אומר רוזיצקה. "שנינו מחפשים למנוע התעללות מינית בילדים."

בסביבות 2011, Letourneau שמעה את בייר מדבר ו"הנורה כבתה", היא אומרת, כדי ליצור תוכנית מבוססת ארה"ב המיועדת לצעירים, שעדיין מבינים את המיניות שלהם ואוהדים יותר את המבקרים מאשר מבוגרים יותר שנמשכים לילדים . בתיאוריה, ללא התערבות, צעירים אלה עשויים לגדול להיות מבוגרים הפועלים לפי הדחפים שלהם; אם יגיעו אליהם כשהם עדיין צעירים, לטורנו והצוות שלה עשויים למנוע התעללות. מספר פעמים בשנים שלאחר מכן, בייר נפגש עם לטורנו כדי לראות כיצד תוכנית כזו עשויה לעבוד.

בעוד שלטורנו אומר שלביר לא הייתה השפעה על הקמת מרכז מור ב-2012, הוא עזר ליידע עזרה Wanted, שהמרכז השיק במאי 2020. הוא מיועד למתבגרים ולצעירים שעלולים להיות בעלי נטייה לפדופיליה. בנוסף לאתר אינטרנט המציע קורס חינוכי ומשאבים נוספים, עזרה דרושה מורכבת ממחקר מתמשך של מבוגרים שסייעו לצעירים הנאבקים באטרקציות אלו. עד כה, יותר מ-180,000 משתמשים ביקרו בדף הבית של עזרה מבוקשת.

"התחלנו לדבר רק עם אנשים באופן כללי שיש להם את המשיכה הזו, ורבים מהם התחילו להגיד לנו שזו הייתה הבנה איטית שהיתה להם, בדיוק כמו שכולנו מתחילים להבין למה אנחנו נמשכים מינית בגיל ההתבגרות שלנו ובגרות צעירה", אומר רוזיצ'ה. הם יצרו את האתר עבור "כל מי שנמצא שם בחוץ ומחפש מידע על משיכה לילדים לפני גיל ההתבגרות".

אולם במרכז מור מבינים את עדינות הנושא. "הגישה שלנו עם 'דרושה עזרה' הייתה, אין לנו קשר ישיר בין צוות טיפול או חוקרים, לבין לקוחות", אומר שילדס, שעבד בעבר במרכז מור. העבודה נעשית בעילום שם ובסודיות כך שכל אחד יכול לגשת אליה. "אין סוג של אינטראקציה ישירה שבה ישודרו דברים שניתנים לדיווח. נקטנו קצת באסטרטגיה של עבודה עם ההגבלות שיש לנו". בשנה שעברה, המרכז האמריקאי לבקרת מחלות ומניעתן העניק מענק של 1.6 מיליון דולר ל-Help Wanted. החוקרים ישתמשו בכספים כדי להעריך את היעילות של Help Wanted, אשר ישמש לאחר מכן לתיקון התוכנית. המענק גם יעזור לחוקרים לבחון גורמי סיכון - כמו שימוש לרעה בחומרים - שעשויים להשפיע על אדם לפעול על פי משיכתו ולהתעלל בילד.

המכון לסקסולוגיה ורפואה מינית ב-Charité מפקח גם על אתר אינטרנט ותוכנית לעזרה עצמית בשם "רצון בעייתי", מבוסס על ניסיון מפרויקט Dunkelfeld, שיכול לחבר משתמשים למשאבים במדינות שלהם.

בהשוואה לגודלו וקנה המידה של דונקלפלד, המימון ל- Help Wanted אינו גדול. אבל Letourneau ואחרים טוענים שזו התחלה חשובה, במיוחד במדינה כמו ארה"ב, שנוטה כל כך בכבדות לענישה חמורה של פשעי מין. באמצעות נתונים זמינים לציבור מרשומות מדינתיות ופדרליות, היא גילתה שהמדינה מוציאה 5.25 מיליארד דולר בשנה רק על כליאת אנשים שהורשעו בעבירות מין הכוללות ילדים, נתון שאינו כולל עלויות לפני הכליאה או לאחר השחרור. "מה אם נשים חלק מהמשאבים האלה למניעה?" היא שואלת. "אז לא צריך להתעלל בילד לפני שאנחנו מתערבים."

על המחבר

ג'ורדן מייקל סמית'

ג'ורדן מייקל סמית' כתב עבור הניו יורק טיימס, וושינגטון פוסט, האטלנטיק ופרסומים רבים אחרים.

הסיפור הזה נתמך על ידי רשת פתרונות עיתונות, ארגון ללא מטרות רווח המוקדש לדיווח קפדני ומשכנע על תגובות לבעיות חברתיות.

מאמר זה הופיע במקור ב Undark

שפות זמינות

אנגלית אפריקאנס ערבי הסיני (פשוט) סינית (מסורתית) דני הולנדי פיליפיני פיני צרפתית גרמנית יווני עברי הינדי הונגרי אינדונזי איטלקי יפני קוריאני מלאית נורבגי פרסי פולני פורטוגזי רומנית רוסי ספרדי סוואהילית שבדי תאילנדי תורכי אוקראיני אורדו ויאטנמית

עקוב אחר InnerSelf ב

אייקון פייסבוקאייקון טוויטרסמל YouTubeאייקון אינסטגרםסמל pintrestאייקון rss

 קבל את הדוא"ל האחרון

מגזין שבועי השראה יומית

עמדות חדשות - אפשרויות חדשות

InnerSelf.comClimateImpactNews.com | InnerPower.net
MightyNatural.com | WholisticPolitics.com | שוק InnerSelf
זכויות יוצרים © 1985 - פרסומי 2021 InnerSelf. כל הזכויות שמורות.